הפרעות אישיות ? הכל שאלה של איזונים!!

המונח והאבחנה של הפרעות אישיות מסווג כהפרעה פסיכיאטרית בספרי הסיווג של האבחנות הפסיכיאטריות ICD  ו- DSM. הקושי באבחון של הפרעות באישיות גדול כיון שאין גבול חד וברור בין האדם המוגדר כבריא ונורמלי לבין האדם המוגדר בעל אישיות עם הפרעה. היכן מתחילה הבריאות הנפשית על כל גווניה והיכן מתחילה פתולוגיה אישיותית? והאם התשובה אינה קשורה בנורמות החברתיות, הערכיות באותה תקופה?
המונח אישיות מתייחס בדרך כלל לדפוסי תגובה, התנהגות ולמכלול הרגשות האופיינית לאדם. אלו מתפתחים במהלך הילדות ומתקבעים במידה מסוימת בסוף גיל ההתבגרות. חלקם של דפוסים אלו מודעים, וחלקם אינם מודעים לנו. הם נוצרים כשילוב של מרכיבים מולדים (כמו טמפרמנט) וסביבת האדם.  במילה "אופי" משתמשים לעיתים במשמעות זהה לאישיות.
הפרעת אישיות מתפתחת כאשר דפוסים מסוימים הופכים להיות נוקשים ומוגזמים. דפוסי התגובה הם לא מסתגלים וגמישים. החוויה הפנימית של האדם בדרך כלל לא תואמת את המציאות והדרישות של החברה סביבו. התוצאה היא הגבלת הפוטנציאל של האדם ולעיתים קרובות כישלונות חוזרים בתפקוד ו -או ביחסים בין אישיים.
סביבתו של האדם מגיבה להתנהגויות אלו, ומתפתחת השפעה הדדית שלילית. אלו תורמים לסבל נוסף של האדם ולתחושת כעס,תסכול,אכזבה,חרדה ודיכאון.
בספרי האבחונים הפסיכיאטריים יש סיווגים לקבוצות שונות של הפרעות אישיות. האבחנה ניתנת ע"י התרשמות ותצפיות של המטפל במהלך הטיפול והעמקת ההיכרות עם האדם.
בכל מקרה חשוב לזכור שהדפוסים הנוקשים והלא יעילים משמשים כמנגנוני הגנה של הנפש, שנוצרו בשלב הפגיעה והתחזקו כדי להימנע מפגיעות נוספות.
הטיפול הפסיכותרפויטי יכול לעזור (מידת הצלחתו תלויה בסוג ההפרעה ובעומקה) ומטרתו להפוך את ההתמודדות לקלה ולעזור לאדם להגיע לרמת תפקוד וארגון גבוהה יותר.
"הפרעת אישיות גבולית" או "הפרעה בוויסות הרגשי" מתארת  דפוס דומיננטי ועקבי של חוסר יציבות ביחסים בין אישיים בדימוי העצמי, במצב הרגשי, ואימפולסיביות ברורה וניכרת בתגובות. היא מתחילה בבגרות המוקדמת ומשפיעה על הקשרים שונים בחייו של האדם. השכיחות בקרב נשים גבוהה יותר מאשר בקרב גברים.
משפחות רבות הפונות למילם מתארות קושי וסבל רב בהתמודדות עם בת המשפחה.  בחרנו להעמיק את ההבנה שלנו בנושא וללמוד את שיטת הטיפול שהומצאה בשנות ה-80 ע"י דר' מרשה לינהן, בארה"ב וצוברת עניין והצלחה בשנים האחרונות.
במילם נפתחה החודש קבוצה שנייה, במיוחד עבור הורים שאחד מילדיהם מתמודד עם האבחנה של הפרעת אישיות גבולית, על כל המורכבות שלה. זוהי קבוצת תמיכה אך בעיקר קבוצת לימוד. התכנים נגזרו והותאמו לבני המשפחה מהשיטה – טיפול דיאלקטי התנהגותי DBT – המיועדת לטיפול באנשים המתמודדים עם אבחנה זו. המטרה היא ללמד את בני המשפחה כלים יעילים להפחתת הסבל ושיפור הקשר עם ילדיהם.
( מתוך "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" / אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן)

מקורה של השיטה
ד"ר מרשה לינהן, היא האישה שבנתה את המודל הטיפולי דיאלקטי התנהגותי DBT מתוך התמודדותה האישית עם הפרעת אישיות גבולית.
בהיותה בת 68 חשפה את סיפורה האישי בציבור:
‘I Was in Hell’
מרשה, ילידת 1945 אוקלהומה, ארה"ב, אושפזה בגיל 17 בחדר הבידוד של היחידה המיועדת לחולים הקשים ביותר, בבית חולים. הילדה התקיפה את עצמה, שרפה את פרקי ידיה בסיגריות, פצעה את זרועותיה, את רגליה, את גופה, תוך שימוש בכל חפץ חד שהשיגה ידה.
"כל החוויה שלי באירועים האלה היתה שמישהי אחרת עושה את זה", היא אומרת,
"הרגשתי ריקה לגמרי, כמו איש הפח. לא היתה לי שום דרך להסביר או לתַקשֵר את המתרחש, שום דרך להבין את זה".
כילדה שלישית מתוך שישה אחים, סבלה מרשה ממצוקות רגשיות, שלא הובנו ולא קבלו מענה מהסביבה הקרובה. אשפוזים, תרופות ושעות של אנליזה, לא הצליחו לשנות את חוויית החיים שלה, והסבל נמשך.
"הייתי בגיהינום," אמרה,"ואני נשבעתי: כשאצא, אני אחזור ואוציא מפה אחרים".

כשהחלה לקבל את עצמה, החלה לחצוב את דרכה בעולם האקדמי, למדה פסיכולוגיה ובשנת 1971 קיבלה דוקטורט. היא חיפשה בכל דרך אפשרית את הטיפול המותאם לנערות המאובחנות עם הפרעת אישיות גבולית, אבחנה שהייתה בדיעבד מגדירה את האני הצעיר שלה.
ד"ר לינהן עמדה על שני עקרונות מנוגדים לכאורה שיכולים לשמש בסיס לטיפול:
קבלת החיים כפי שהם, לא כפי שהם אמורים להיות;
והצורך לשנות, למרות המציאות הזאת ובגלל זה.

DBT – Dialectical Behavior Therapy
טיפול דיאלקטי התנהגותי
"לגלות שהחיים ראויים לחיות אותם" (מרשה לינהן)
"דיאלקטי" הוא המתח בין ניגודים קוטביים – בין טוב לרע, בין נכון לשגוי, או בין מה שאתם רוצים לעשות (לשבת על חוף הים..) לבין מה שאתם חייבים לעשות (ללכת לעבודה..).
התיאוריה הדיאלקטית ב-DBT מתמקדת בדרך שבה ניגודים קוטביים אלה מתאחדים ויוצרים דבר שלם יותר. הדיאלקטיקה היא הדרך שבה נשיג מטרה באמצעות איחוד הניגודים.
מטרתה של ד"ר לינהן, היתה למצוא דרכים לעזור לנשים אובדניות להשיג את מטרותיהן ולהפחית את סבלן. היא  מצאה כי כאשר מטפלים מסייעים למטופלים לקבל את עצמם, את העולם, את רגשותיהם ואת מחשבותיהם ברגע זה, קל יותר לגייסם לתהליך הטיפולי וללמדם למצוא דרכים לשינוי.
קבלה אין פירושה הסכמה, ובוודאי אין פירושה ויתור או כניעה. קבלה היא ויתור על המאבק לשנות את המציאות.
המסר למטופלים: "אינכם יכולים לשנות את ההיסטוריה שלכם, או את העובדה שאתם נסערים. אתם יכולים למצוא דרכים לטפל בעצמכם כשאתם נסערים ולעבוד כדי לפתור בעיות אישיות ביחסיכם ובחייכם בכלל."
הטיפול מבקש להנחיל מיומנויות בתחומים של: קשיבות – מודעות, קבלה – סובלנות למצוקה, יעילות בין אישית, ויסות רגשי.

לסיכום עמודי הבסיס של הדרך:

• חיבור בין גישה מערבית לזן-בודהיזם, באמצעות מיינדפולנס, מודעות עצמית והתבוננות.
• איזון בין קבלה לבין ציפייה לשינוי.
• אמונה שהמטופלת יכולה להשתנות.

לקריאה על הפרעת אישיות גבולית:
הפרעת אישיות גבולית, מדריך להקניית כישורים/מארשה מ. לינהאן.
הפרעת אישיות גבולית, מדריך הישרדות/אלכסנדר צ'פמן, קים ל. גרץ

אספו ורשמו:
נילי גרעיני
אורנה שי
מילם כרמיאל